הפעם פנינו ממש אל הקצה הדרומי-מערבי של משגב- אגן נחל אבליים. זהו נחל עמוק חוצה-רכס, החוצה את הר עצמון לשניים ומתפתל ממנו מערבה בין הישובים כאוכב אל היג'א, מורשת, כפר מנדא, דמיידה ואיעבלין. את מנוחתו הוא מוצא בשפך לנחל נעמן שבמישור חוף עכו. הקניון העמוק שלו זוהה ע"י ד"ר צבי גל כ" גֵּי (גיא) יִפְתַּח-אֵל" המקראי, המציין את גבולות נחלתם של אשר וזבולון בספר יהושע . כך למשל הוא מופיע בתיאור נחלת זבולון- וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל, מִצְּפוֹן חַנָּתֹן; וְהָיוּ, תֹּצְאֹתָיו, גֵּי, יִפְתַּח-אֵל (יהושע י'ט, 14).

אנחנו מכירים אמנם את נחל יפתחאל בן ימינו, המנקז את בקעת נטופה מערבה אל נחל ציפורי והקישון, ואפילו צומת מרכזי נקרא על שמו. אבל מבט נוסף בפסוק לעיל שולל את האפשרות לזהות אותו עם גיא יפתחאל המקראי משתי סיבות- הוא מישורי ורדוד (ואיננו "גיא" בשום אופן) והוא זורם מדרום לתל חנתון, העיר המקראית הקדומה, ולא מצפון לו. לאור זאת זיהה גל את "גיא יפתחאל" עם נחל אבליים, העונה היטב על שני הקריטריונים הללו. הדרך הרומית הקדומה שנמצאה בו מחזקת עוד יותר את הזיהוי הזה, כקניון עמוק אך נוח למעבר, שבהחלט יכול היה לשמש בתקופות קדומות יותר כגבול בין נחלות.

כמה שבילי טיול עוברים בערוץ עצמו, אבל הפעם אמליץ על טיול בגבעה המוריקה התוחמת אותו מצפון- הר כיפה. זהו כמובן שמה העממי של הגבעה בשל צורתה התבורית (ואולי בכלל עקב סמיכותה לישוב הדתי מורשת…), והכינוי שנתנו לה ערביי הסביבה הוא- חרבת מודאוור תמרה (חורבת הגבעה המעוגלת שמעל אדמות תמרה).  הגישה הנוחה ביותר אליה היא מכביש 784, כ-300 מ' מדרום לצומת מורשת, סמוך ממש לאנטנה הגבוהה. נחנה ברחבת כורכר קטנה ונצעד עם סימון השבילים השחור אל הגבעה הבולטת ממערב.

כבר מרחוק בולטים סלעי הנארי הלבנבנים המכסים בשכבה קשה ודקה את האזור. זהו סימן היכר בולט של גבעות אלונים-שפרעם, יחידת הנוף המערבית של הגליל התחתון, שכאן ממש גבול הגיזרה הצפוני-מערבי שלה עם נוף הרכסים והבקעות של מרכז הגליל. בגבעות הנמוכות הללו שולטים עצי אלון התבור, החרוב ואלת המסטיק. ובינותם עולים ופורחים גם כאן כבר כלניות, כרמליות, רקפות, כתמות, זמזומיות ונץ החלב ההררי.

הטיפוס אל הגבעה מתון ודי מהר מתגלה הסוד- אנחנו לא הראשונים לגלות את המקום. אזור תעשיה שלם, חצוב בסלע, התקיים כאן לפני כ-3000 שנה. היו אלו ככל הנראה בני שבט אשר שלא הצליחו להתנחל באדמות מישור החוף הפוריות בהם נאחזו הכנענים, ו"נאלצו" להסתפק באדמות הטרשים של ההרים הצופים עליהם. הפיצוי היה הנוף המרהיב אל הים… בכל מקום נראים כאן בורות המים שאספו את מי הגשמים (באין מעיין קרוב). קדמונינו ניצלו את החללים הקרסטיים הטבעיים ואת סלע הקירטון הרך שתחת הנארי, וחצבו כאן בקלות בורות ומערות. אחד מהם מלא כל השנה במים צלולים ויודעי הח"ן נהנים ממנו גם בימות הקיץ החמים. נמשיך ונעפיל אל פסגת התל, בעודינו חוצים את קו החומה הקדום (שנדבכים בודדים בלבד שרדו ממנה).

בולטת כאן במיוחד תעשיית הגתות לייצור היין. מצאנו כאן גת מרשימה במיוחד עם משטח דריכה ענק, בור תירוש מעוגל ובסמוך חלל תת קרקעי עם בקרת אקלים טבעית לאיחסון התוצרת. לא רחוק מכאן נמצא מאגר מטויח תחת גת, שהפך לימים למאגר מים מהתקופה הפרסית.

התל נחפר בחלקו ע"י גל וזוהה כישוב בֵּית הָעֵמֶק מנחלת אשר, ככתוב- "וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח-אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק" (שם, פס' 27). נמצאו כאן גם בתי ארבעת מרחבים (סימן קלאסי להתיישבות הישראלית בימי ההתנחלות), ששרידיהם הרוסים כיום למרבה הצער.

ולא אמרנו דבר על הנופים, האויר הצלול והירוק מכל עבר. בואו והיווכחו!