רכס יודפת הוא המרשים ברכסי הגליל התחתון. שרשרת הרים נישאים, ירוקים ומרשימים מחברת אותו מרכס שכניה במערב ועד להר נטופה במזרח. אחד הגבוהים והמרשימים שבהם הוא הר השאבי, שגובהו 559 מ' מעפה"י.

שמו של ההר ניתן לו ע"י ועדת השמות הממשלתית כמחווה לאלעזר מכפר שאב, אחד מגיבורי הקרב על יודפת במרד הגדול.  כך כתב עליו מפקד המרד בגליל וההיסטוריון הגדול יוסף בן מתחתיהו: "אלעזר בן שמי, יליד כפר שאב בגליל, ודבר גבורתו לשם ולזכר עולם, כי הרים אבן גדולה מאד והשליך אותה בכוח גדול מראש החומה על מכונת הרעש. ואחרי זאת קפץ לתוך מחנה השונאים (הרומאים)". (מלחמות היהודים ג, ז, כא'). "מכונת הרעש" היא איל הברזל, נשק יום הדין הרומאי, מנגח החומות הידוע.  אלעזר שילם על כך בחייו, אך תהילתו מלווה אותו עד ימינו.

על זיהוי "כפר שאב" נחלקו החוקרים. חלק מצביעים על חורבה עתיקה הסמוכה לכפר שעב, מערבית מעט מיודפת, ואחרים מרחיקים למקומות אחרים. אבל הר השאבי- הלא הוא ברור וידוע. נחנה את הרכב במפרץ חניה קטן על כביש יודפת-הררית (7955), כ-2 ק"מ מזרחית לפניה לישוב יודפת. סימון שבילים שחור ע"ג עמוד ודרך עפר המטפסת ממנו דרומה יאשרו לכם שזה המקום. חנינו בזהירות והתחלנו בטיפוס קצר ויפה בדרך הרחבה בשולי החורש הטבעי. 10 דקות ואנו על במת ההר, והלב נפתח.

התצפית המרכזית היא צפונה- כאן בולט באופק רכס מתלול צורים של הגליל העליון. מדרומו בקעת בית הכרם וכרמיאל, ומעט מערבה בולט רכס הישובים צורית וגילון. עוד מערבה והנה אנחנו בעמק עכו היפה והים הכחול הסמוך לו. הר כמון ורכס אשחר מעט קרובים יותר מדרום. בקעת סכנין והעיר סחנין ממש מתחתינו, כשמזרחה לה עראבה ודיר חנא, ומערבה- מרכז משגב והישובים רקפת, עצמון וישובי רכס שכניה.

השביל השחור מטפס בין הבתה היפה עד לפסגה. בסוף הקיץ לובן החצבים ממלא את העין והלב, ובאביב זו הפריחה הצבעונית והעשירה. מהפסגה נגלוש מעט מזרחה, נפתח (וגם נסגור) שער ברזל קטן, ונתחיל בירידה התלולה דרומה.  עץ אלון תבור גדול מסמן לנו למטה את נקודת המנוחה.

בקעת נטופה, הגדולה בבקעות הגליל, נשקפת כמעט כולה למרגלותינו. מצפונה רכס תורען ורכס הרי נצרת. נהנה מעט מהצל תחת האלון, ונמשיך בדרכינו מטה לעמק יודפת הקטן. נצלח מדרגת סלע בולטת בזהירות, ואחרי עוד רבע שעה של הליכה מצוקית נגיע סופסוף אל החרוב הגדול והמצל.

מכאן נחבור לסימון השבילים הירוק, ונמשיך איתו מערבה. אבל רגע- שימו לב שמעט מזרחית לכם שוכנת חווה ירוקה וציורית. זוהי חוות "חלב עם הרוח" של אמנון ודליה מיודפת, אחת מהוותיקות בייצור חלב העיזים באזור. אפשר להזמין אצלם ארוחה במסעדה הנהדרת במקום, או אפילו להתנדב בעבודה במקום. חלק מהגבינות המופלאות שלהם נמכרות גם במרכז "בואכה יודפת" השיקי בישוב יודפת.

השביל הירוק חוצה בדרכו מערבה מתחם חקלאי קטן של שבט בדואי ושמו חוג'יראת, , שהתיישב כאן בכפריר הקטן א-דהרה לפני שנים רבות. רוב בני השבט הזה התמקמו לימים בכפרים ביר אל מקסור ודמיידה, אך חלקם הקטן בחרו לוותר על המעבר לישובים החדישים והנוחים ולהמשיך לחיות בין מצוקי רכס יודפת.

אחרי כחצי שעה הליכה נגיע אל החניון למרגלות יודפת העתיקה. לפני שתעלו לסיור בין שרידי העיר הקדומה (ועל כך במסלול נפרד), מומלץ מאד לפנות מעט צפונית לחניון אל שרידי בית כנסת עתיק מהתקופה הביזנטית שנחשף לאחרונה במקום ע"י פרופ' מוטי אביעם. בית הכנסת זה הוא המבנה היחיד שנותר מבתי יודפת המאוחרת יותר, שנבנתה על רכס "מימין" (זה שמו של ההר מצפון ליודפת הקדומה, על שמה של משמרת הכהונה "מימין") כמאה שנה לאחר חורבן יודפת של המרד הגדול. חז"ל אף רמזו לכך באומרם-

עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ, וְשֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אֵינָהּ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה: שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים מֻקָּפוֹת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, כְּגוֹן: קַצְרָה הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִים, וְחַקְרָה שֶׁל גּוּשׁ חָלָב, וְיָדְפַת הַיְּשָׁנָה, וְגַמְלָא, וּגְדוֹד [נ"א: וּגְדוֹר], וְחָדִיד, וְאוֹנוֹ, וִירוּשָׁלַיִם וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן (משנה מסכת ערכין). אם יש יודפת "הישנה"- ישנה בימי חז"ל כבר יודפת חדשה יותר, שבית הכנס הזה הוא כנראה חלק ממנה.

מהמבנה לא נותר הרבה. כמה שרידי קירות, שברי עמודים ופתח כניסה בולט דרומה לכיוון ירושלים. על גביו נבנה במאה ה-14 ישוב ממלוכי-מוסלמי, שעשה שימוש משני בחלק מאבני בית הכנסת והעמיד קירות משלו הניצבים לכיוון בית הכנסת. ספק אם הבינו מה קבור כמה עשרות ס"מ תחתיהם.

מכאן נעלה דרומה אל הישוב יודפת בדרך רחבה ובולטת. נחלוף על פני אורוות סוסים, נחצה את הכביש ונגיע אל מתחם "בואכה יודפת" הציורי לקפה טוב וחוויית פנאי מסוג אחר.