המרחב שבין שולי רכס יודפת אל בקעת סחנין הוא אחד היפים והמרשימים ביותר שבאזורי הגליל. למעשה זהו הגליל התחתון במיטבו! לכאן פנינו הפעם. מרכז הגליל התחתון בנוי כמן כיכר לחם שנפרסה לפרוסות, ויצרה רצף מופתי של בקעות ורכסים מצפון לדרום. כך קיבלנו אינספור נקודות תצפית הרריות מרשימות אל כל מרחבי הצפון. אחת היפון שבהן היא זהו שבכניסה לישוב הררית. מכאן המבט הפנורמי נמשך דרומה עד השומרון, מזרחה אל הגולן (כולל זה הסורי) ומערבה עד הים התיכון. בין לבין תופסת העין את הבקעות והרכסים הגליליים, הכפרים הפלאחים וישובי תכנית המצפים.

ממש מתחתינו (עם המבט דרומה) משתרעת בקעת נטופה במלוא הדרה. בחורפים גשומים חלקה המזרחי הופך לאגם עצום מימדים, עקב העובדה שהיא אינה מנוקזת מזרחה לקו פרשת המים הארצי החוצה אותה. בשאר הזמן הבקעה נראית כפאזל מסובך של אלפי חלקות מעובדות של חקלאי הסביבה, בעיקר אלו מבועינה, עילבון, עראבה וכפר מנדא.

מכאן נצעד מזרחה ונחצה את הישוב הררית. זהו אחד מהבולטים שבישובי "תכנית המצפים" שעלו על הקרקע החל מסוף שנות ה-70'. מטרתם היתה "ייהוד הגליל" וישוב המרחב ההררי הריק, ומתן צביון ישראלי בולט יותר לאזור.  הררית עצמה הוקמה על ידי גרעין מודטים אשר עסקו במדיטציה טרנסצנדנטלית לפי מהרישי יוגי. במשך שנים העיסוק בתחום זה היווה תנאי כניסה לקהילה ולישוב. גם חלק מבתי הישוב נבנו ע"פ טכניקה המזוהה עם התנועה הרוחנית הזו, והם מצטיינים בארכיטקטורה ייחודית, המאפשרת חדירת אור טבעי רב למבנים.

רבים מתושבי הררית מתפרנסים מעסקים קטנים וכעצמאים בתחומים שונים ומגוונים כגון רפואה אלטרנטיבית, יוגה, מדיטציה, הדרכה אישית, מוזיקה, אירוח תיירותי ועוד. גם בית קפה קטן נפתח בישוב לאחרונה.

נמשיך עד קצה הרחוב, ולאחר מעבר שער קטן נצעד צפונה בדרך נוחה אל עבר היער הסמוך. זהו הר נטופה, שבמרכזו ניצב אחד האתרים הציוריים ביותר באזור- מבדד נטופה (Lavra Netofa). זוהי לאורה של נזירים אשר הוקמה על ידי נזיר הולנדי בשם יעקב וילנברט. בשנות מלחמת העולם ה-2 דודו של יעקב, איש דת נוצרי , התנגד לגירוש היהודים מהולנד, וכתוצאה מכך נכלא במחנה הריכוז דכאו. עם סיום מלחמת העולם ה-2 חזר הדוד לביתו בהולנד וסיפר ליעקב את אשר אירע לו וליהודים במחנה. דודו חזר והדגיש כי יש לעזור ליהודים בכל מקום ובכל תנאי. יעקב הושפע מדודו והחליט בשנת 1965 לעלות לארץ ולהתיישב בה כנזיר. הוא תחילה התקשה למצוא  קרקע להתיישב, אך לבסוף הצליח לקנות חלקת קרקע ליד הררית ממשפחה ערבית בדיר חנא. בחורף 1967 עלה האב יעקב יחד עם נזיר נוסף בשם תומא מויסקונסין, ארה"ב.

הנזירים תחילה לנו באוהל קטן ולאט לאט הקימו מבני מגורים פשוטים לנזירים יחד עם חדר אוכל, ספריה ויקב. הנזירים מצאו על ראש ההר בור מים מהתקופה הביזנטית אותו הפכו לכנסייה תת קרקעית. יש לציין כי המבדד נבנה עוד לפני שהיישוב הררית הוקם בשנת 1980. כשהיישוב הוקם המקום הפך ליותר נגיש עבור המבקרים והנזירים. האב יעקב וילנברט נפטר בשנת 2005 כשהוא בן 85,  וזמן קצר אחריו הלך לעולמו גם תומא. כיום מתגוררות בלאורה נזירות ממסדר האחיות בית לחם.

ניכנס אם כן בשער קטן אל המתחם (כמובן רק בשעות היום), תוך שאנו שומרים על השקט ועל ניקיון המקום. נצעד אל מבנה הכנסיה, והמעוניינים יוכלו לרדת במדרגות האבן הציוריות אל אולם הכנסיה. כאן לעיתים נפגוש את הנזירות לומדות או מתפללות, כך שנקפיד לא להפריע להן. נסיים את הסיור במבדד, ונשוב אל השביל ממנו הגענו. נמשיך ונרד בו צפונה, ונגלה סימון שבילים שחור שיסמן את הדרך מכאן והלאה.

נצעד על דרך העפר הרחבה, המתפתלת אל עבר בקעת סכנין. בנוף המרהיב צפונה הולך ונפתח, ובמרכזו מאות אלפי עצי הזיתים המנקדים את הבקעה, העשירה ביותר בעצים אלו בישראל. באופק נראה מצוק מתלול צורים וגוש הרי מרון ואף הרי צפת.

לאחר כמה מאות מטרים, כשדרך העפר כבר הופכת לכביש, נפנה מיד שמאלה אל תוך כרם הזיתים. כאן, לאחר חיפוש קצר, נאתר את עצי הזיתים העתיקים ביותר בישראל! חלקם בני כבר למעלה מ-1000 שנה, וערביי דיר חנא מכנים אותם "זיתון אל רומאיינה" (הזיתים מימי הרומאים). הגזע שלהם רחב במיוחד, ולעיתים נדרשים כ-8 אנשים להקיף את העץ! כולם עדיין נושאים פירות, ומטופלים ברגישות ויראת כבוד ע"י בעל הכרם.

בקעת סכנין נקראת על שם זיתיה (כבקעה הסכה בשמן), אגב ממש כמו בקעת בית הכרם, הקרויה על שום כרמי הזיתים העתיקים המצויים בה. הווה אומר- אנחנו בלב ליבו של אזור גידול הזיתים ההיסטורי של ארץ ישראל, והגליל בכלל הוא אחד מהאזורים הראשונים בעולם בהם הפיק האדם את השמן המשובח הזה.

נשוב אל הכביש הקטן, ולאחר עוד כ-200 מ' נפגוש מימין מעיין קטן, עין א-נג'מא (עין כוכב), שמימיו מגיעים אל בריכה קטנה, הנועדה להשקיית העדרים ואפילו למילוי מים לבני האדם. הליכה קצרצרה והנה אנו בקצה הדרומי של הכפר דיר חנא, סמוך לכביש 805. נדאג לרכב שיקפיצנו חזרה אל הרכבים שהותרנו בהררית.