ישובי משגב בחלקם הוקמו כקהילות יעודיות שהתגבשו סביב רעיון. את הדוגמאות הבולטות כולנו מכירים ולא נמנה אותן כאן. אבל בשלב מסוים ירצה הישוב לגדול, מוסדות החינוך שלו צריכים הרי להמשיך ולתפקד, ואל ה"משוגעים" לרעיון שגיבש את הקהילה בראשיתה יצטרפו גם תושבים "רגילים"- כאלו שמקבלים את ייחוד הקהילה שאליה הצטרפו, אבל חיים את חייהם באופן שגרתי יותר, עם פחות מחוייבות ללהט הרעיוני.

כיצד נראה המרקם החברתי בקהילה הטרוגנית שכזו? זהו בוודאי אתגר קהילתי משמעותי שעומד בפני ישובים מעין אלו. אבל הטור הזה איננו "יומנו של ראש המועצה", אלא פינת המלצת הטיול של העיתון. וככזו- אני מבקש להציג לפניכם מודל דומה (עם כל ההבדלים הברורים)  ומאד פופולרי של ישובים הטרוגניים שהתנהלו סביב חזונם של אנשי רוח שחיו בתוך הקהילה. לא, לא במאה ה-21 אלא בתקופה הביזנטית.

ובכן- המקום הוא כרמיאל, הימים הם המאות 6-7 לסה"נ והרקע הרעיוני- הדת הנוצרית. הממצא הארכאולוגי שנתגלה לאורך השנים הוא חד משמעי- הגליל המערבי הולך והופך בתקופה הביזנטית ממרחב פגאני בעיקרו למרחב נוצרי צפוף למדי. אם מהמאה ה-4 (ראשית עליית הנצרות ברחבי האימפריה הרומית) נחשפה עד כה באזור כנסיה ביזנטית אחת (בקיבוץ עברון של ימינו)- הרי ש-200 שנה אח"כ מעידים הממצאים על עשרות רבות שכאלו. מקום מיוחד בהקשר זה שמור אל התגליות בתחומי העיר כרמיאל.

כרמיאל הוקמה ב-1964 במסגרת מבצע סו"ס (סוף סוף) על מנת "לייהד" במידת מה את המטרופולין הערבי הגדול שחי בבקעת בית הכרם, הצפונית בבקעות הגליל התחתון. העיר היא בהחלט סיפור הצלחה מרשים כמעט בכל מובן, אבל החפירות הארכאולוגיות שנערכו בכמה אתרים בעיר גילו שכבר לפני כ-1500 שנה המקום שקק חיים, אם כי במתכונת שונה מאד מאלו שנראים כאן בימינו. בתחומי כרמיאל נחשפו 7 אתרי התיישבות נוצריים (הבולטים שבהם- חורבת קב, חורבת כנס, חורבת זגג וחורבת בתה), ואל המעניין והשמור שבהם- חורבת בתה- מועדות פנינו הפעם.

נחנה ברחוב יודפת פינת רחוב ציפורי (לא הרחק מקניון לב כרמיאל), ונעלה אל הגבעה המוריקה מצפון. חיש קל נמצא את עצמנו בגבעה גלילית חשופה ויפהפייה, הרחק מהמולת העיר. מיד נבחין בפירותיו האדומים של השרביטן המצוי המטפסים על שיחי אחירותם  תמימים. מעט אחריהם נגלה מאגר מים עתיק, גדול ומטוייח. חדי העין יבחינו גם בשרידי חומה עתיקה, המקיפה את הגבעה בחלקה התחתון.

חורבת בתה נחפרה לפני כעשור על ידי פרופ' מוטי אביעם וד"ר יקי אשכנזי, ונתגלו בה בתי בד, גתות, כבשן לייצור כלי חרס, מאגר מים גדול ושתי כנסיות. הישוב מתוארך כאמור אל המאות 6-7 לספירה. שימו לב- זהו הכפר היחיד מהתקופה הביזנטית בארץ שנחשפה בו חומה! ישובים כפריים יהיו כמעט תמיד ישובי פרזות (מפאת קטנם), והחריג שלנו כאן אומר דרשני. להערכת החופרים החומה נועדה לבדל את הישוב מהסביבה היהודית שהשתרעה מזרחה מכאן.

על ראש הגבעה  מתנוסס משום מה דגל גדול, וזהו ציון דרך חשוב אל הממצא המעניין ביותר שנחשף בה. נעפיל אם כן בכיוון הדגל ונגלה את שרידי הכנסיה הגדולה מבין השתיים שנמצאו כאן. היא בנויה ע"פ כל כללי הטקס: היא פונה ממערב למזרח,  על פי הסדר הבא- חצר פריסטילית (לא מקורה ומוקפת עמודים) , אולם נרתקס (מבואה מקורה) והספינה (SPINA), הלא הוא אולם התפילה המרכזי. בחלקו המזרחי הסורג, במת המזבח וגומחת האפסיס החצי עגולה התוחמת את הקיר המזרחי של הכנסיה. רצפת המבנה מכוסה כיום בירק רענן ואדמה כבדה, אך נבירה קטנה וזהירה ביד תגלה מיד את אבני הפסיפס שעיטרו אותה.

לא פחות מ-18 כתובות עיטרו את הפסיפס הזה, המספרות על קדושי הכנסיה ועל הבישוף הגדול של האזור, כנראה מעכו. הכנסיה היא חלק ממנזר גדול שנבנה על ראש הגבעה. כ-10-15 נזירים פעלו בו, ולצידם קהילה כפרית שחיה איתם בישוב הזה. בתי הבד והגתות הרבים שנמצאו באתרים הארכאולוגיים  בתחומי כרמיאל מספרים את כל הסיפור- הכפריים היו שותפים בפעילות החקלאית של המנזר כפועלים שכירים.  נראה שהפעילות הזו — נטיעת כרמי זיתים וענבים, בניית בתי בד וגתות וייצור נרחב של שמן ויין — תרמה בין השאר לצמיחה כלכלית בכפר וליצירת זיקה ותלות הדדית בין שני יסודות חברתיים אלו: נזירים וכפריים. הראשונים התנתקו אולי מחיי משפחה ומחיי אישות, אבל לא בהכרח מחיי הקהילה הכפרית. הם חיו בכפר, ריפאו, תמכו בנזקקים, וניהלו את הטקסים בקהילות המקומיות.

30 כפרי מנזר כאלו איתר אביעם בגליל, 7 מתוכם מרוכזים בתחומי כרמיאל של ימינו. הנה כי כן, מראים לנו מתיישבי האזור הקדומים, מסתבר שמובילי החזון ושכניהם ה"שגרתיים" יצרו מודל מוצלח ומעניין של קהילה הטרוגנית, שממקסמת את ייחודה כלכלית וחברתית. השראה גם לימינו? אתם תחליטו.

ובחזרה להווה ולפסגת הגבעה הנהדרת הזו. הנוף מכאן מרהיב ממש- ממתלול צורים המתנשא מצפון, ועד רכס כמון, בקעת סכנין ורכס יודפת שבדרום. ובתווך- כל שכונות כרמיאל ואפילו פארק המשפחה הסמוך. הפריחה בחורבת בתה בימי סוף החורף הללו מרשימה עד מאד, בואו והיווכחו!  זוהי פיסת טבע גלילית יפהפייה ממש בלב העיר. קסם אמיתי.